<h1>העיטור שער שני הלכ' שחיטה ח"ו</h1>
<h2>דף כג.</h2>
(חולין פ"ג ע"ב) כיסוי הדם נוהג בארץ ובחו"ל בפני הבית ושלא בפני הבית ונוהג בחיה ובעוף במזומן ובשאינו מזומן. ונוהג בכוי מפני שהוא ספק. ואית מרבוותא דאמרו לא מברכינן על הספק כדאמרינן בבמה מדליקין אמר אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה [ספק דדבריהם לא בעי ברכה, ונ"ל] דקי"ל כרבא דאמר רוב (ע"פ מעשין) [ע"ה מעשרין] הן ומש"ה לא מברכינן בדמאי הא לא"ה מברכינן ומברכי נמי אספק מילה כגון ספק בן ז' ספק בן ח' וזולתן ושמיני ספק שביעי דמיתב יתבי ברוכי לא מברכין (סוכה מ"ז ע"א) ולפי שקראנוהו קודש בברכה ולאחר שעשינוהו קודש נעשהו חול. ומסתב' דמה"ט נמי לא מבדילינן בשני יו"ט ש"ג דהא רב אסי משום דמספקא ליה אי קדושה אחת הן או שתי קדושות מבדיל (ביצה ד' ע"א) אנן דפשוט לן דשתי קדושות הן לא כ"ש דאית לן לאבדולי אלא משום אחר דעשינוהו קודש נעשהו חול הוא. ואין שוחטין אותו ביו"ט. ואסיקנא בביצה (ח' ע"ב) כוי ה"ט דלא מכסין משום גזרה התרת חלבו ומה"ט נמי אית למימר דלא מברכינן אכיסוי בחול.
